<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יצחק בריה דרב משרשיא</h1>
<h2>דף מח:</h2>
גרסינן בפרקי דרבי אליעזר פרק (הנס) [הנסיון] השמיני [פכ"ט], רבי יוחנן אמר כל העבדים שנימולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו, לא הם ולא זרעם בישראל, [מנין שמלו] שנאמר וכל אנשי ביתו יליד בית. ולמה מלן שלא יטמאו את אדוניהם במאכלתם ובמשתיהם. וכל מי שהוא אוכל עם הערל כאילו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם הערל כאילו רחץ עם הנבילה, וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת. שהן בחייהן [קרויין] מתים ובמותם כנבלת בהמה וכו'.
ובתנא דבי [אליהו] זכור לטוב פרק טובה חכמה מכלי קרב בסופו [פ"ח] ישמור אדם דברים בלבו, שלא יעשה שותפות עם הגוי ולא יכרות עמו ברית וכו' עד שכל מי שכורת ברית עם אומות העולם מזלזל תורתו ומחלל שמו של אביו שבשמים ומבזבז ממונו ומוסר את עצמו בחרב ומגלה אותן מארצם ושוכרן לעבודה זרה. ותו גרסינן התם ישמור דברים אלו בלבבו, שלא יאכל עם הגוי על השולחן, שכן מצינו בחזקיה מלך יהודה שאכל עם הגוי על השולחן וסוף נענש עונש גדול וכו'. ובסוף הפרק אמרו, מכאן אמרו כל האוכל עם הגוי על השולחן כאילו עובד עבודה זרה ואוכל זבחי מתים. ואם תלמיד חכם הוא מזלזל תורתו ושם אביו שבשמים, מזלזל ומחלל [שם אביו שבשמים], ומבזבז את ממונו, ומאבד את בניו, ומפיל אותם בחרב, ומגלה אותם מארצם. ועיין נמי בחלק בשביל שאכלו על שולחנו וכו'.
קשיא לי אני הסודר הא דגרסינן במדרש משלי [פרשה י"ד] א"ר מאיר שאלני ר' דוסתאי מן כוכבא אמר לי מהו ובטן רשעים תחסר, אמרתי לו גוי אחד היה בעירינו ועשה סעודה לכל בני העיר וזימנני עמהן והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר כלום אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה יפה כששה ככרי זהב ושברה. אמרתי לו למה עשית כן אמר לי אתם אומרים שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם ואם אין אנו (יכולין) [אוכלים] עכשיו אימתי אנו (יכולין) [אוכלין]. וקראתי עליו "ובטן רשעים תחסר". ותימה היאך נתרצו רבי מאיר וחביריו לזימון סעודת הגוי, אפילו אם לא היה למשתה בנו, שהרי לא על חנם ביזבז נכסיו אותו הגוי אם לא מפני שמחה יתירה. דהא איכא למאן דאמר [מגילה י"ב ע"א] מה שנתחייבו ישראל בימי המן הארור מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע. ובמדרש אסתר, לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו וגו', מהו הנמצאים, שנמצאו בסעודתו של אותו הרשע. הילכך גימגום [קשיא לי] מה ראה רבי מאיר שנתרצה. א"ר לוי כשראה ישראל בסעודתו של אחשורוש כלי בית המקדש לא רצו להסב שם ועשה להן מסיבה לעצמן. אמר רבי חנינא בר פפא כיון ששמעו גדולי ישראל ברחו. אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן שאכלו בישולי גוים בעל כרחן וכו'.
והא דתניא בשלהי החולץ [יבמות מ"ח ע"ב] מקיימין עבדים שאינם מהולים כדברי הכל ועל תנאי, נ"ל לרועים ואיכרים וכורמים ולעבודת האדמה ולבנאים וכיוצא בהם, אבל בבית ישראל היאך ישהה אותן אפילו שעה אחת, שהרי גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן ומגען ביין [עושה יין] נסך. דהא אפילו מל ולא טבל הרי הוא כגוי. מיהו ברוקן ומדרסן בספק טומאה היא [ע"ז נ"ז ע"א]. הילכך אין משהין אותן בבית ישראל. מיהו בזמן הזה שאי אפשר להזהר נראה דמותר. כרבי שמעון בן אלעזר [יבמות מ"ח ע"ב] דאמר אין משהין אותן בארץ ישראל מפני הפסד טהרות. הא (איכא) [היכא] דליכא הפסד טהרות שרי.
